"…יתכן שהדמוקרטיה תפסיד את המערכה למרות כל המאמצים וההקרבה, ויתכן שהעריצות תנצח … אך השאלה, שעל כל אחד התומך בדמוקרטיה לשאול את עצמו היא: האם הדמוקרטיה על כל המשתמע ממנה, מבניית החיים הפוליטיים והחברתיים עד ערכים אנושיים מודרניים כחירות, צדק, שוויון ומדינת החוק שווה את ההקרבה והסיכון אם לאו? האם היא שווה את הניסיון?

…מי שעונה בכן אינו תמים, או בעל יכולות מיוחדות להקרבה או אמונה … אלא אנשים [רגילים] הנאבקים מידי יום על פרנסתם … הם מוּנעים על ידי השאיפה להשיג שאיפות אנושיות נאצלות וביסוס הקשרים החברתיים על בסיס מוסרי כתחליף הכניעה לאלימות והשליטה בכוח פראי וחייתי .. .הם מאמינים' שהאדם אינו צריך לקבל יחס של חיה והדמוקרטיה היא היחידה המתאימה לו … הוא זה שינצח בסוף למרות כל המכשולים … וגם אם אלה ייכשלו היום … הם ישאירו יסודות למאבק חדש בעתיד … וניסיון חדש, שיהיה מוצלח ללא ספק ויביא את הניצחון…"

 

ברהאן ע'ליון כתב את המילים האלה בשנת 2001 כאשר בשאר אל-אסד עלה לשלטון והמדינה נקלעה למערבולת החשש והתקווה שמשהו אחר ושונה מאד עומד בפתח. "האביב של דמשק" כפי שזה נקרא אז אכן חלף בלא שהצליח לשנות את המצב אך מי שקיווה כי בכך חלפה הסערה קיבל חורף מדמם ומלחמה שסוריה לא ראתה על אדמתה בכול ההסטוריה המודרנית שלה.

ע'ליון שבשמך שנים ניהל את מרכז העולם הערבי בסורובן בפריז ניסה בעצמו להוביל את האופוזיציה הסורית בשנתיים האחרונות אך גילה כמו אינטלקטואלים רבים לפניו שמה שקל לראות מפריז קשה לביצוע על קרקע המציאות. 

Image

מודעות פרסומת