העיתונאי מחמד עבד אל-עזיז תיאר את מצבו של "האזרח הסורי המאושר" בתערובת של ביקורת והומור שחור. הסורי המאושר בעיתון אל-דומרי שהיה העיתון הפרטי הראשון שיצא לאור בתקופת בשאר אל-אסד אך נסגר במהרה בשל ביקורתו הנוקבת נגד המשטר:

 

עובד בשלוש משרות … יש לו מספר ילדים המספיק ליצירת קבוצת כדורגל כולל שופטים וצוות שני. אם לא הייתה תקופת ההיריון קבועה על תשעה חודשים היה עולה המספר לטריבונה שלמה…

 

מסתייג ממנהגי הקשר החברתי ומחילופי הביקורים מטעמי חיסכון. לא דופקת בדלתו זולת הממשלה המיוצגת בגובי חברת החשמל, המים, האוויר, לשכת הגיוס והצוענים. בסוף השבוע מדקלם את עקרונותיו: לך בצד הקיר ותבקש את רחמי האל. אל תוריד את ראשך בפני איש זולת האל והספר, משטרת התנועה, השרים, המושלים, חברי הפרלמנט, ראשי הערים, השומרים האישיים, שכנים בעלי השררה, פמליות הנתמכים … ובני ובנות הפקידים הבכירים.

 

משקר בצורה נדירה וגדול שקריו הוא הקריאות בתהלוכות הספונטאניות ובקלפיות, הוא צוחק בהחלטה מנהלתית ובוכה בהחלטה מנהלתית. אזרח של חלופות: במקום בשר על האש קוביות מרק עוף…

 

לא מתערב בפוליטיקה מרצונו החופשי … משתייך למפלגה המשלמת יותר. לא אוהב, לא שונא, לא מדבר, לא שותק, לא עומד, לא הולך, לא ישן, לא מתעורר, לא קורא, לא אוכל, לא רעב, לא מתמקח, לא מוותר … מוחה כף ואינו סובל ממצור של המדינה, הדת, המוסדות, המסורת, החוקים והאבטלה.

 

לא יודע מה פירושם של: פרוטקציה, קשרים, שחיתות, שוחד, בזבוז, צנזורה, דחיקה לשוליים ולאחר איפור ועריכה הוא מופיע  על המסך ומודה לממשלה.

Imageח

***אל-דומרי: חוק הפרסומים הוא חוק עונשין שנכתב התחנת משטרה***

 

מודעות פרסומת