סוריה: המוזיקה בזמן המלחמה

 טעימה מוזיקלית מהמוזיקה שמצמיחה מלחמת האזרחים הסורית. סוריה הייתה תמיד מרכז מוזיקה ערבית משמעותי והצמיחה אגדול מוזיקאליות כמו פריד אל-אטרש, אסמהאן, ג'ורג' ווסוף ומיאדה אל-חנאווי, אך רוב המוזיקה הזו נשאר מוכל בתוך העולם הערבי.

עתה עם הפיכתה של סוריה לזירת התגוששות גלובאלית דברים מוזרים כאלה מתרחשים קרי חשיפת העולם למוזיקה סורית דווקא כאשר התותחים רועמים. גם "הארץ" שלנו עלה על הגל ופרסם כתבה מרשימה בנושא. כךגם כתבה כזו שודרה אחרונה בערוץ הווידיאו של וואי נט.

slide_317435_2920866_free

http://www.youtube.com/watch?v=k-lf9CIZ9OM

http://www.youtube.com/watch?v=hJMJQ-Dk-xM

http://www.youtube.com/watch?v=NcbOi1h0H6U

http://www.youtube.com/watch?v=br7BTkVDjyQ

http://www.youtube.com/watch?v=omhUnri776o

http://www.youtube.com/watch?v=_WtxwDLJtQg

מודעות פרסומת

איים ביטחוניים / מחמד אל-מאע'וט

ציפורניי אינן סורטות

שיניי אינן גורסות

קולי אינו נשמע

דמעותיי אינן זולגות

האין זאת אבטלה משכנעת?

כולם ממריאים ואני עדיין בשדה התעופה.

כול פצעיי התיישנו והוזנחו

הדם בהן אינו טרי

והכאב כבר לא מופרז.

 

מחמד אל-מאע'וט – מחזאי, משורר וסופר סורי בן הכפר סלמיהImage

סוריה: להוציא להורג את העם

כשדמיונו של המחזאי לא יכול להכיל את המציאות הבלתי נתפסת כך זה נשמע ונראה:

הבאשא: (עצבני לאור כתבה שהופיעה בעיתון ) עוד אאכיל אותו בשר לכלבים אני אבתר את ידו … העיתונאי החזיר שכתב את המאמר הזה … תוציאו אותו להורג. 

העיתונאי כתב שבתקופת הבאשא הייתה בריחת מוחות של אמנים ומדענים.

הבאשא (השליט): תוציאו להורג את כל הסופרים, המדענים והאמנים.

העיתונאי כתב שבתקופת הבאשא עפו העורבים ונכבשו האדמות והכפרים.

הבאשא: היש לי כנפיים להילחם בעורבים.

העיתונאי כתב שהשחיתות וההשחתה נעשו נחלת הכלל… והעם סבל.

הבאשא: תוציאו להורג את העם.

עבד אלפתאח קלעג'י/המחזה עיר של קש

Image

סוריה: האזרח הסורי המאושר

העיתונאי מחמד עבד אל-עזיז תיאר את מצבו של "האזרח הסורי המאושר" בתערובת של ביקורת והומור שחור. הסורי המאושר בעיתון אל-דומרי שהיה העיתון הפרטי הראשון שיצא לאור בתקופת בשאר אל-אסד אך נסגר במהרה בשל ביקורתו הנוקבת נגד המשטר:

 

עובד בשלוש משרות … יש לו מספר ילדים המספיק ליצירת קבוצת כדורגל כולל שופטים וצוות שני. אם לא הייתה תקופת ההיריון קבועה על תשעה חודשים היה עולה המספר לטריבונה שלמה…

 

מסתייג ממנהגי הקשר החברתי ומחילופי הביקורים מטעמי חיסכון. לא דופקת בדלתו זולת הממשלה המיוצגת בגובי חברת החשמל, המים, האוויר, לשכת הגיוס והצוענים. בסוף השבוע מדקלם את עקרונותיו: לך בצד הקיר ותבקש את רחמי האל. אל תוריד את ראשך בפני איש זולת האל והספר, משטרת התנועה, השרים, המושלים, חברי הפרלמנט, ראשי הערים, השומרים האישיים, שכנים בעלי השררה, פמליות הנתמכים … ובני ובנות הפקידים הבכירים.

 

משקר בצורה נדירה וגדול שקריו הוא הקריאות בתהלוכות הספונטאניות ובקלפיות, הוא צוחק בהחלטה מנהלתית ובוכה בהחלטה מנהלתית. אזרח של חלופות: במקום בשר על האש קוביות מרק עוף…

 

לא מתערב בפוליטיקה מרצונו החופשי … משתייך למפלגה המשלמת יותר. לא אוהב, לא שונא, לא מדבר, לא שותק, לא עומד, לא הולך, לא ישן, לא מתעורר, לא קורא, לא אוכל, לא רעב, לא מתמקח, לא מוותר … מוחה כף ואינו סובל ממצור של המדינה, הדת, המוסדות, המסורת, החוקים והאבטלה.

 

לא יודע מה פירושם של: פרוטקציה, קשרים, שחיתות, שוחד, בזבוז, צנזורה, דחיקה לשוליים ולאחר איפור ועריכה הוא מופיע  על המסך ומודה לממשלה.

Imageח

***אל-דומרי: חוק הפרסומים הוא חוק עונשין שנכתב התחנת משטרה***

 

סוריה: כמה עולה אזרח

כדי להבין את זילות ערך האדם שרואים היום בסוריה צריך לחזור לימים של ערב המלחמה ולקרוא בטקסטים של המשוררים והסופרים הסורים. במחזה של עבד אלפתאח קלעג'י, מוסתרת הביקורת כדרכו בסיפורו של ג'וחה. כשחמורו של ג'חא מובא לבית משפט על כך שרפס ברגליו את רכבו המפואר של ראש העיר מתרחשת השיחה ההזויה שלהלן:

 

ג'חא: בשביל מה צריך רכבים כל כך מפוארים וכל בעל משרה  מחזיק במספר רכבים כאלה? למה מוכר בעל המשרה לאנשים סיסמאות ולא מנסה להשתמש באוטובוס או מונית שירות? 

השופט קריטם מטיל על החמור 10 אלפים דינאר קנס עבור תיקון הרכב.

 

סאכו: הוא כמעט דרס אזרח מסכן.

 

השופט קריטם: אזרח מסכן … קנס חצי דינאר.

 

ג'חא: תיקון רכב של בעל משרה 10 אלפים דינר ופיצוי האזרח חצי דינאר איזו מין עיר היא זו.

 

קשקו: כי שחרור  רכב מהמכס עולה בהרבה שוחד לעומת יציאת הילוד מבטן אימו שלא עולה מאום

(בתמונה השחקן דוריד לחאם: אלוהים עדי לא חסר לנו אלא מעט כבוד)

Image

סוריה: "גברים" סיפורו הקצר של זכריא תאמר

עבד אל-חלים אלמר נשבע להתגרש מאשתו נבילה אם תעיז לצאת מהבית ללא אישורו. אזי הקפידה נבילה לצאת מהבית מידי יום והוא כעס ונשבע שיתגרש ממנה אם תלך ברחוב ללא רעלה. אזי החליטה נבילה להוריד את הרעלה והפכה אותה לסמרטוט רצפה והוא כעס ונשבע שיתגרש ממנה אם יגלה שהיא מדברת עם גבר זולתו. יום אחד הוא חזר הביתה בהפתעה וגילה שהיא במיטתם מדברת עם גבר אחר והוא כעס ונשבע להתגרש ממנה אם יגלה שהגבר הזר ההוא היה הסיבה להתנפחות בטנה והיא צחקה … אך אחרי מספר חודשים ילדה ואז כעס עבד אל-חלים אלמר ונשבע שיתגרש מנבילה אם היא תלד בת שניה. אולם הוא התגרש ממנה לאחר מספר שבועות רק כשתפס אותה על חם כשלא שמה מלח בבישול

 

  זכריה תאמר נחשב כותב המוביל של סיפורים קצרים בעולם הערבי. הסיפור הנ"ל פורסם בספרו "אל-חצרם"" שיצא לאור בבירות בשנת 2000. תאמר מתגורר כבר שנים רבות בלונדון. סיפוריו מתארים את האבסורדים החברתיים בסוריה כחברה מסורתית המתנהלת בעולם המודרני.

ImageImage

 

סוריה: כשהנשיא מאיים על צייר

לכבוד זכייתו של הקריקטוריסט הסורי עלי פרזאת בפרס הבינלאומי ע"ש וורצלב האוול

בתקופת ההכנות של בשאר אל-אסד לנשיאות וערב מות אביו הגיע בשאר לביקור בתערוכה של צייר הקריקטורות הסורי הנודע עלי פרזאת. פרזאת שהתחיל את דרכו ביומון הרשמי תשרין היה בעל מרחב הביקורת הגדול ביותר בעיון.

הקוראים הסורים נהנו כל כך מהביקורת המעודנת שלו על המשטר שנאמר כי כשעזב את העיתון ירדה התפוצה שלו בכעשרים אחוזים! התערוכה שבשאר בא לבקר בה הייתה גם מעניינת ואופיינית ליחסי המשטר הסורי עם האינטלקטואלים והאמנים שלו. המשטר אישר לפרזאת להציג בה קריקטורות שנפסלו לפרסום בעיתון על ידי הצנזורה .כך הוגבל הנזק שלהם על ידי המשטר אך נשמרה מראית עין מסויימת של פתיחות.

פרזאת סיפר לאחר כמה שנים כי בשאר המלווה בעדת מאבטחים שאל אותו בחיוך כביכול מה זה הקריקטורות האלה? אתה רוצה שאני אגיד לחברה האלה לטפל בך. הנשיא המיועד גילה אז את פרזאת ובשלב מסויים יזמינו לניסוי יחיד מסוגו בעולם.

עם עלייתו לשלטון של בשאר אל-אסד לא היה בסוריה אף עיתון פרטי וכול התקשורת נשלטה על ידי המפלגה או המדינה שכידוע אין הרבה הבדל ביניהם. בשאר קרא לפרזאת ונתן לו אישור להוציא עיתון פרטי שיתרכז בביקורת פוליטית באמצעות הומור וקריקטורה.

הבירוקרטיה כמובן לא התלהבה מהרעיון של הנשיא הצעיר ודוגמה זו מלמדת יותר מכול על מרחב התימרון הצר  של של נשיא במשטר כזה. הבירוקרטיה פעלה יום ולילה להצר את צעדיו פרזאת וזה כלל: שתילת סוכנים במערכת שלו, צנזורה של מאמרים ערב הדפוס, איומים ובשלב מסויים אפילו שליחת עבריינים להרוס את משרדו. הכול נעשה מרחוק בשל החשש מתגובת הנשיא.

לבסוף לאחר מאה גיליונות סוערים נתן שר התקשורת הוראה לסגור את העיתון. פרזאת וחבריו למערכת הוציאו גיליון מחתרתי אחד נוסף שנקרא הגליון ההתאבדותי "אלעדד אל-אנתחארי" ובו שפכו את כול הכאב והייאוש שמחומריו עשויה עתה מלחמת האזרחים הסורית.

בשנת 2011 חצה פרזאת שחי עדיין אז בסוריה את הקו האדום האחרון ופירסם קריקטורה שמראה את בשאר הולך בדרכו של קדאפי מלוב. התוצאה הייתה שסוכנים נשלוחו אלו ושברו את אצבעות שתי ידיו. המשטר כבר לא יכול להעמיד פנים שהוא סובל ביקורת או לנהל מערכת יחסים עדינה כבעבר עם האינטלקטואלים שלו.

http://www.havelprize.org/

ali7 aki4 ali2 ali3 ali5 ali6

ali8 ali9

סוריה: "שרידי דמשק חרבים יותר משרידי בירות" – אדוניס

 

"שרידי בירות" לאדוניס

הַאָמְנָם שְׁמֵי הָעַרְבִים יוֹדְעִים לִפְרֹשׂ אֶת צִלָּם רַק עַל שְׂדוֹת הַהֶרֶג?

אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהֶעָפָר נֶעֱלָם מִדְּאָגָה וּמִכְלִימָה, כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַצְּעָדִים.

אֶכְתֹּב, לֹא אֶכְתֹּב. אַקְשִׁיב לַגַּלִּים:

לֹא, הַמַּיִם לְבַדָּם אֵינָם תְּשׁוּבָה לַצִּמָּאוֹן.

כֵּן, הַזֶּהוּת הִיא הַמֶּרְחָב לֹא הַגָּדֵר וְלֹא הַחֶרֶב.

שָׁבוּי בְּמִלּוֹתַי כְּאִלּוּ יָדַי וְרַגְלַי נִשְׁבָּרוֹת בְּאוֹתִיּוֹתֵיהֶן.

וְאַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַגַּלִּים:

בּוּעוֹת הַקֶּצֶף הֵן קוֹלוֹת וְדִבְרֵי הַיָּמִים

וְהַיָּם – מִתְעַרְבֵּב בְּאָבָק הַיָּמִים, מְקוֹנֵן עַל אֵיבְרִי הָעַרְבִים.

"אֵינֶנּוּ רוֹצִים בְּמַחֲנוֹת הַצָּבָא, אֵינֶנּוּ רוֹצִים בְּבִצּוּרִים וְלֹא בְּטִילִים.

אֵינֶנּוּ רוֹצִים פְּשִׁיטוֹת וְלֹא כִּבּוּשִׁים אִסְלָאמִיִּים.

לֵיל הַמִּלְחָמוֹת עָיֵף מִכֹּבֶד תַּרְדֵּמָתֵנוּ בְּמִטָּתוֹ

הָרוּחַ הִתְעַיְּפָה מִלְּטַאטֵא אֶת אֵבָרֵינוּ."

 

***כשהמשורר הסורי שהינו המשורר החשוב ביותר בעולם הערבי עלי אחמד סעיד "אדוניס" כתב את השיר הזה בירות הייתה הסמל להרס העצמי של העולם הערבי. אף אחד לא פילל שדמשק וסוריה כולה תעסוק כעבור עשור או שניים בחיסול עצמי מסיבי ואכזרי יותר בעשרות מונים.

המשורר שהופיע בשנים האחרונות בכול הרשימות הסופיות של המועמדים לזכייה בפרס נובל לספרות יושב בפריז ומשקיף ממנה מזה שנים על העולם הערבי. המהפכה שהוא ערך בשירה הערבית המודרנית ברוח חבורת "שער" וטי אס אליוט מסרבת עדיין להגיע לעולם החברה והפוליטיקה. כול שנותר הוא לבכות את הערים החרבות ומחיר המלחמה.

 

Image

סוריה: האם הדמוקרטיה שווה את ההקרבה

 

"…יתכן שהדמוקרטיה תפסיד את המערכה למרות כל המאמצים וההקרבה, ויתכן שהעריצות תנצח … אך השאלה, שעל כל אחד התומך בדמוקרטיה לשאול את עצמו היא: האם הדמוקרטיה על כל המשתמע ממנה, מבניית החיים הפוליטיים והחברתיים עד ערכים אנושיים מודרניים כחירות, צדק, שוויון ומדינת החוק שווה את ההקרבה והסיכון אם לאו? האם היא שווה את הניסיון?

…מי שעונה בכן אינו תמים, או בעל יכולות מיוחדות להקרבה או אמונה … אלא אנשים [רגילים] הנאבקים מידי יום על פרנסתם … הם מוּנעים על ידי השאיפה להשיג שאיפות אנושיות נאצלות וביסוס הקשרים החברתיים על בסיס מוסרי כתחליף הכניעה לאלימות והשליטה בכוח פראי וחייתי .. .הם מאמינים' שהאדם אינו צריך לקבל יחס של חיה והדמוקרטיה היא היחידה המתאימה לו … הוא זה שינצח בסוף למרות כל המכשולים … וגם אם אלה ייכשלו היום … הם ישאירו יסודות למאבק חדש בעתיד … וניסיון חדש, שיהיה מוצלח ללא ספק ויביא את הניצחון…"

 

ברהאן ע'ליון כתב את המילים האלה בשנת 2001 כאשר בשאר אל-אסד עלה לשלטון והמדינה נקלעה למערבולת החשש והתקווה שמשהו אחר ושונה מאד עומד בפתח. "האביב של דמשק" כפי שזה נקרא אז אכן חלף בלא שהצליח לשנות את המצב אך מי שקיווה כי בכך חלפה הסערה קיבל חורף מדמם ומלחמה שסוריה לא ראתה על אדמתה בכול ההסטוריה המודרנית שלה.

ע'ליון שבשמך שנים ניהל את מרכז העולם הערבי בסורובן בפריז ניסה בעצמו להוביל את האופוזיציה הסורית בשנתיים האחרונות אך גילה כמו אינטלקטואלים רבים לפניו שמה שקל לראות מפריז קשה לביצוע על קרקע המציאות. 

Image

מי מפחד ממי בסוריה

האם אתה פוחד נוצרי:

כן אני פוחד… פוחד להפוך למיעוט שמדברים עליו…פוחד שיחשבו שהם עושים לי טובה שנותנים לי לחיות כאן…פוחד שלא אוכל להתרחק מבאב תומא ואלקצאע…פוחד שלא אוכל לענוד צלב…פוחד שאצטרך להכריח את אחותי לעתות חג'אב מפאת הקיצוניים…לא רק אלפים רק אחד יספיק להזיק לי…פוחד שהכנסייה תפסיק לצלצל בפעמוניה. אני פוחד… זכותי לפחד.

האם אתה פוחד עאלווי?

כן אני פוחד..פוחד

שיתחילו לנקום במשטר באמצעותי.

כן אני פוחד להפוך עני יותר ממה שאני והמבטא שלי יהפוך לכתב אישום…פוחד שההר הקטן שאני מסתתר בו יפסיק להיות שלי…פוחד לשוב להיות מובס… פוחד להפוך לכופר העלאווי…פוחד להפוך למובטל כי אני פוחד כן זכותי לפחד…

האם אתה פוחד דרוזי?

כן כמובן פוחד…פוחד למות כי אני לא כמוך, פוחד למות בגלל השמועות שמפיצים אודותיי…פוחד ששכני יהרגו אותי כי הם שכניי, פוחד מהחרבות בכיכר החרבות (סאחת אלסיוף)… פוחד כי אתה לוקח אותי למקום שאתה לא מכיר כן אני פוחד, זכותי לפחד…

ואתה הסוני ממה אתה פוחד?

אני פוחד ממי שמאשים אותי בגלל אמונתי… אני פוחד מזעם בן אלף שנה…אני פוחד כי אני לא באמת קיצוני…אני פוחד כי אני רוצה לחיות…אני פוחד שכולכם שונאים אותי…אני פוחד שלא אוכל ללחוץ לך יד כי זה יחשב בגידה…אני פוחד כי מחצית מאלה שאני מכיר הפסיקו כבר ללחוץ לי יד…

בסוף ניתן לומר שכולנו פוחדים מהמחר…

רק אם נהפוך את המחר כמו אתמול, האתמול שהיה מלא באהבה וביטחון, אם נחזור כמו שהיינו אנחנו נהיה מאד מאושרים.

בזכות הצבא הערבי הסורי מחר יהיה טוב יותר תגידו אמן.

 מקור: צבא סוויידה האלקטרוני

Image